נגרוני, נגרוני לבן ונגרוני ספגליאטו

הנגרוני הקלאסי

שלושה מרכיבים בחלקים שווים, וזה כל הסוד. ג׳ין נותן עשבים וחוזק, הביטר האדום נותן מרירות של תפוז ועשבים, והוורמוט האדום מעגל עם מתיקות ותבלינים. יחד הם מריר, מתוק וחזק בבת אחת.

1. 1שמים בכוס ערבוב 30 מ״ל ג׳ין, 30 מ״ל ביטר אדום ו־30 מ״ל וורמוט אדום.
2. 2ממלאים בקרח ומערבבים 20 עד 30 שניות.
3. 3מסננים לכוס נמוכה על קוביית קרח גדולה.
4. 4מעבירים רצועת קליפת תפוז מעל הכוס, כדי לשחרר את השמן, ומניחים אותה בפנים.

לפי הסיפור המוכר, הנגרוני נולד בפירנצה, כשרוזן בשם נגרוני ביקש לחזק את המשקה האהוב עליו, והברמן החליף את הסודה בג׳ין. כמו הרבה סיפורים של קוקטיילים, קשה לדעת כמה ממנו מדויק.

קרח וקישוט

נגרוני מוגש על קובייה אחת גדולה, כי שותים אותו לאט, וקובייה גדולה נמסה לאט. הקליפה חשובה לא פחות: רצועה רחבה של קליפת תפוז, בלי החלק הלבן המר, שסוחטים מעל הכוס כדי שהשמן שלה יתפזר על פני המשקה. הריח של התפוז הוא הדבר הראשון שמרגישים, והוא מרכך את המרירות.

נגרוני לבן

בנגרוני לבן מחליפים את שני האדומים בשני בהירים. במקום הביטר האדום נכנס ליקר ג׳נטיאנה, צהוב, מר ועשבי, ובמקום הוורמוט האדום וורמוט לבן או יבש, או יין מתובל לבן. התוצאה צלולה בצבע זהב, יבשה יותר ופרחונית יותר מהקלאסי.

כאן היחס פחות קבוע. נקודת התחלה טובה: 40 מ״ל ג׳ין, 30 מ״ל וורמוט לבן ו־20 מ״ל ליקר ג׳נטיאנה, מעורבבים ומוגשים על קובייה גדולה עם רצועת קליפת לימון. ליקר הג׳נטיאנה חזק בטעם, ולכן הוא נכנס בכמות קטנה יותר.

בגלל שהנגרוני הלבן פחות מתוק מהאדום, הוא מתאים במיוחד לפני ארוחה, ועובד טוב עם נשנושים מלוחים. מי שמוצא את הנגרוני הקלאסי מר מדי, מגלה לפעמים שהלבן קל לו יותר.

נגרוני ספגליאטו

ספגליאטו באיטלקית פירושו ״משובש״. לפי הסיפור, ברמן במילאנו הושיט יד לבקבוק הג׳ין ותפס בטעות בקבוק של יין מבעבע. התוצאה קלה, מבעבעת ומרעננת, והיא נשארה.

1. 1בכוס נמוכה או בכוס יין עם קרח מוזגים 30 מ״ל ביטר אדום ו־30 מ״ל וורמוט אדום.
2. 2משלימים ב־60 עד 90 מ״ל יין מבעבע יבש וקר.
3. 3מערבבים פעם אחת בעדינות, כדי לשמור על הבועות.
4. 4מקשטים בפרוסת תפוז.

כמה חזק זה

הנגרוני הקלאסי הוא משקה חזק. לפי האחוזים המקובלים, 40 לג׳ין, 25 לביטר האדום ו־16 לוורמוט, הוא יוצא אחרי הערבוב קרוב ל־20 אחוז אלכוהול. הספגליאטו קל בהרבה, כי אין בו ג׳ין. מחשבון החוזק יחשב בדיוק לפי הבקבוקים שלכם.

נגרוני בבקבוק, מראש

נגרוני הוא אחד המשקאות הכי טובים להכנה מראש, כי אין בו מיץ שמתקלקל. לשמונה כוסות: 240 מ״ל ג׳ין, 240 מ״ל ביטר אדום, 240 מ״ל וורמוט אדום ובערך 145 מ״ל מים קרים, שהם ה־20 אחוז שהערבוב עם הקרח היה מוסיף. סוגרים בבקבוק ומקררים. בהגשה מוזגים על קובייה גדולה, מעבירים קליפת תפוז מעל הכוס, וזהו.

ואם אין כוס ערבוב, אפשר לערבב בכוס הנמוכה עצמה: מוזגים את שלושת המרכיבים על קרח, מערבבים 20 שניות, ומגישים בלי לסנן. המשקה יהיה מעט פחות צלול, אבל הטעם יהיה כמעט אותו דבר.

וורמוט, ומה עושים איתו אחרי

וורמוט הוא יין מתובל, ולכן אחרי הפתיחה הוא מתחמצן לאט. שומרים אותו במקרר, סגור, ומסיימים תוך חודש או חודשיים. וורמוט שעמד חצי שנה בארון נותן לנגרוני טעם עייף. בקבוק קטן שנגמר מהר עדיף על בקבוק גדול.

אם אהבתם נגרוני

הנגרוני הוא חלק ממשפחה של משקאות מעורבבים, שבנויים על משקה חזק ומשהו שמעגל אותו. מנהטן הוא הקרוב ביותר: וויסקי ווורמוט אדום. אולד פאשנד הוא הגרסה עם סירופ וביטרס. ומרטיני מושלם ווודקה מרטיני מראים את הצד היבש והצלול של המשפחה.